קבלו את הפייבוריט החדש של אסף שגיא: שיכול ממוקד, אחיו הצעיר והפוזל של אות ועוד, דוגמת ערך זה ו”סם הדרמה” שקדם לו.
הוראות שימוש: קחו צירוף מילים כלשהו ושכלו בו שתי אותיות אקראיות. מותר ואף רצוי להתעלם משיקולי הגיה או משמעות. צרפו פירוש הזוי כלשהו ואתם בדרך הנכונה.
למתקשים – הנה כמה דוגמאות:
הצעת החתלה: הנחיות להורים צעירים. משחק מילים על “הצעת החלטה”.
אוכל ניסי: אוכל שרק בנס אפשר לאכול אותו. משחק מילים על “אוכל סיני”.
הוצאת בידֶה – עיצוב מחדש של חדר השרותים. משחק מילים על “הוצאת דיבה”.
עלו והחליצו.
אמו, הערך לא רע? “לחם לא טעים” זו תופעה שצריך לתת לה ביטוי? מתי אכלת לחם לא טעים? ויותר מזה, מתי אכלת לחם לא טעים ואמרת לעצמך שצריך בשביל זה ביטוי? מה זה? יש *אינסוף* משחקי מילים, זה משול ללהקים אתר שירה ולהעלות בו גם שירים שהם צירוף אקראי של אותיות. איפשהו צריך לשים את הגבול.
זה ערך חסר טעם וחסר ערך. וכן, אפשר וצריך למחוק 70% מהערכים באתר.
וסתם אוף דה טופ אוב מיי מיינד מדברים שיש לי פה על השולחן (ועוד כשהתעוררתי לפני 5 דקות):
מצלמט: מצלמה שמצלמת שחמט
מיק-סר: אדון שמוכר מיקרופונים ומיקסרים (לרוב קוראים לו מיק או מיכאל)
דיאודו-רנט: מישהו שכל הזמן מלווה (או שוכר) דיאודורנטים
תסריטואל: תהליך כתיבת תסריט.
אביתר, התוקפנות מיותרת.
לשיטתך, לא צריך ערך לקוטל החרקים המעופפים ולא לעץ הריח.
כמה שימושי הוא ניאון נאצי? העץ הנדיף?
החלפת/הוספת אות זה לגיטימי, אז מה פסול בשיכול אותיות?
אני דווקא מעריך ערך המבוסס על עברית יפה – ביטוי לא לגמרי יומיומי, שמוכיח שבכל זאת יש כאן מחשבה ושפה מעל הרמה שאנו נתקלים בה, למרבה הזוועה, בצ’אטים טוקבקים ופייסבוק ודומיהם: “בונה יזבל, אני יביא לך כאפה”
ניאון נאצי קיים. מוכרים כאלה. עצים נדיפים גם קיימים, בהרבה רכבים, ומוכרים כאלה. קמח טעות, מבוסס על עברית יפה או לא, זה קשקוש מוחלט והרוב פה מסכים על כך, אז חבל על הדיון לדעתי.
אני עם שפרה ואביתר. משחקי מילים יש כמו זבל. 95% מתוכם עלובים וחסרי שאר רוח, 4% טובים, ו1% גאוניים.
החדשות הרעות הן, (בניגוד לאינטואיציה של כמה גולשים פה) שאין (ולא תהיה) נוסחא אפריורית שתקבע מראש אם משחק מילים הוא טוב או לא. החדשות הטובות הן, (ושוב, בניגוד לאינטואיציה), שכמעט תמיד קל לקבוע וגם להשיג הסכמה די רחבה באשר לאיכותו של משחק מילים נתון.
מה שלא ברור עדין הוא למה א”ש בוחר להאכיל אותנו בכל כך הרבה זבל.
נכנסתי – בעודי שרוע על גב – בגוב גבבי התגובות המגובות ברוח גבית של תקיפות (ואגב כך בלא מעט חוכמה וטעם), ולא נותר לי אלא להסיק ולאחל, כדרכו של הערך המדובר: “שנה בוטה” לכולנו.
בסך הכל גם אם המדובר בעברית יפה, רב המאולץ על המומלץ, אך עם זאת יש לזכור שחלק נכבד מן המילים באתר הן מילי דבדיחותא. מאות בשנים ניטש ויכוח עקוב מדם זה בין בלשני האתר לליצניו ואין מכריע. יש להבדיל בין המצוץ לרצוץ. בפועל רוב בערכים נכללים בסוגת הצחוקיה. בל נשלה עצמנו, אחרי ככלות הכל אין אנו בלשנים מקצועיים כבדי ראש כי אם חבורת מוקיוני מרשתת אימבצלים. על כן דעתי היא לטובת הערך.
יענקלה, למשחק מילים המבוסס על שיכול אותיות יש ערך אם הוא מתכתב עם המונח המקורי, כמו “בהלחצה” או “קרם נישט”, שהחוכמה בהם היא ההנגדה למונח המקורי. כאשר מדובר על שיכול שרירותי, זה יוצא מאולץ ולא משעשע.
אינני מסכים. שיכול אותיות ללא הקשר קיים ונפוץ ולעתים זוכה לתשבחות. משחקי מילים לא חייבים לקבל מדליית זהב בלוליינות לשונית, קליעה משמעית וכפילויות גם יחד כדי שתהיה טובה. אשוב עם דוגמאות.
קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
20 תגובות על ”קמח טעות“
מאת Avbenmen
הערך עצמו ראוי להכלל בהגדה של פסח: הלילה הזה חמץ וקמח טעות
מלקח-טעות: קבלת שוחד שלא לצורך
“כל עניין הולילנד אינו אלא מלקח טעות” – ב.ז. הרצל
מאת אביתר חלימי
ערך טעות.
ערך גרוע במיוחד.
מאת שפרה צח
קבלו את הפייבוריט החדש של אסף שגיא: שיכול ממוקד, אחיו הצעיר והפוזל של אות ועוד, דוגמת ערך זה ו”סם הדרמה” שקדם לו.
הוראות שימוש: קחו צירוף מילים כלשהו ושכלו בו שתי אותיות אקראיות. מותר ואף רצוי להתעלם משיקולי הגיה או משמעות. צרפו פירוש הזוי כלשהו ואתם בדרך הנכונה.
למתקשים – הנה כמה דוגמאות:
הצעת החתלה: הנחיות להורים צעירים. משחק מילים על “הצעת החלטה”.
אוכל ניסי: אוכל שרק בנס אפשר לאכול אותו. משחק מילים על “אוכל סיני”.
הוצאת בידֶה – עיצוב מחדש של חדר השרותים. משחק מילים על “הוצאת דיבה”.
עלו והחליצו.
מאת אמו פיליפס
אני חושב שהערך לא רע.
אין קשר בינו ובין “סם הדרמה” ולו בגלל שכאן ההטעמה נשארה.
הערך מסביר את עצמו וגם שימושי.
לא אוהבים משחקי מילים? אפשר למחוק 70% מהערכים באתר, או בכלל לשכוח מיצירתיות לשונית.
מאת אביתר חלימי
אמו, הערך לא רע? “לחם לא טעים” זו תופעה שצריך לתת לה ביטוי? מתי אכלת לחם לא טעים? ויותר מזה, מתי אכלת לחם לא טעים ואמרת לעצמך שצריך בשביל זה ביטוי? מה זה? יש *אינסוף* משחקי מילים, זה משול ללהקים אתר שירה ולהעלות בו גם שירים שהם צירוף אקראי של אותיות. איפשהו צריך לשים את הגבול.
זה ערך חסר טעם וחסר ערך. וכן, אפשר וצריך למחוק 70% מהערכים באתר.
וסתם אוף דה טופ אוב מיי מיינד מדברים שיש לי פה על השולחן (ועוד כשהתעוררתי לפני 5 דקות):
מצלמט: מצלמה שמצלמת שחמט
מיק-סר: אדון שמוכר מיקרופונים ומיקסרים (לרוב קוראים לו מיק או מיכאל)
דיאודו-רנט: מישהו שכל הזמן מלווה (או שוכר) דיאודורנטים
תסריטואל: תהליך כתיבת תסריט.
הנה לך יצירתיות לשונית ישר בתוך הפרצוף שלך.
מאת אמו פיליפס
אביתר, התוקפנות מיותרת.
לשיטתך, לא צריך ערך לקוטל החרקים המעופפים ולא לעץ הריח.
כמה שימושי הוא ניאון נאצי? העץ הנדיף?
החלפת/הוספת אות זה לגיטימי, אז מה פסול בשיכול אותיות?
אני דווקא מעריך ערך המבוסס על עברית יפה – ביטוי לא לגמרי יומיומי, שמוכיח שבכל זאת יש כאן מחשבה ושפה מעל הרמה שאנו נתקלים בה, למרבה הזוועה, בצ’אטים טוקבקים ופייסבוק ודומיהם: “בונה יזבל, אני יביא לך כאפה”
מאת אביתר חלימי
לא הייתי תוקפני.
ניאון נאצי קיים. מוכרים כאלה. עצים נדיפים גם קיימים, בהרבה רכבים, ומוכרים כאלה. קמח טעות, מבוסס על עברית יפה או לא, זה קשקוש מוחלט והרוב פה מסכים על כך, אז חבל על הדיון לדעתי.
מאת אביתר חלימי
אה, ולגיטימי זה מרבה רגליים בשם טימי.
מאת ערס פואטי
אני עם שפרה ואביתר. משחקי מילים יש כמו זבל. 95% מתוכם עלובים וחסרי שאר רוח, 4% טובים, ו1% גאוניים.
החדשות הרעות הן, (בניגוד לאינטואיציה של כמה גולשים פה) שאין (ולא תהיה) נוסחא אפריורית שתקבע מראש אם משחק מילים הוא טוב או לא. החדשות הטובות הן, (ושוב, בניגוד לאינטואיציה), שכמעט תמיד קל לקבוע וגם להשיג הסכמה די רחבה באשר לאיכותו של משחק מילים נתון.
מה שלא ברור עדין הוא למה א”ש בוחר להאכיל אותנו בכל כך הרבה זבל.
מאת שפרה צח
אמו, חדשות רעות נוספות: אפילו הטענה שלך על כך שהמשקל נשאר היא שגויה. מקח לא מבטאים כמו קמח אלא כמו מי-קח (דגש על ההברה האחרונה).
מאת הלוחש למילים
נכנסתי – בעודי שרוע על גב – בגוב גבבי התגובות המגובות ברוח גבית של תקיפות (ואגב כך בלא מעט חוכמה וטעם), ולא נותר לי אלא להסיק ולאחל, כדרכו של הערך המדובר: “שנה בוטה” לכולנו.
מאת שרולי גנור
לוחש, דרך אגב, לדעתך הערך הוא קש וגבבה?
מאת הלוחש למילים
שרולי – בהחלט קש וגבבה;והקש בשק, ובשק גבינה – שגיבן הגיבן בנבגים שבגבנונו הגבוה.
שנה בוטה גם לך.
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
בסך הכל גם אם המדובר בעברית יפה, רב המאולץ על המומלץ, אך עם זאת יש לזכור שחלק נכבד מן המילים באתר הן מילי דבדיחותא. מאות בשנים ניטש ויכוח עקוב מדם זה בין בלשני האתר לליצניו ואין מכריע. יש להבדיל בין המצוץ לרצוץ. בפועל רוב בערכים נכללים בסוגת הצחוקיה. בל נשלה עצמנו, אחרי ככלות הכל אין אנו בלשנים מקצועיים כבדי ראש כי אם חבורת מוקיוני מרשתת אימבצלים. על כן דעתי היא לטובת הערך.
אדמונד לוי היה מסכים איתי.
מאת אביתר חלימי
יענקל’ה, לא כל בדיחה מצחיקה. אין לי בעיה עם ערכים טיפשיים שנועדו רק להצחיק, אבל כשאתה גם טיפש וגם לא מצחיק – מה נשאר? לא טעם ולא ריח.
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
הכוונה במקרה זה למשחק מילים, לשעשוע או קריצה, לא בהכרח לדאחקת היובל שנכחה אוחזים הבריות בכרסיהן מרוב צחוק. במילים שכתבת, זה קצת חכם וקצת מצחיק.
מאת שפרה צח
יענקלה, למשחק מילים המבוסס על שיכול אותיות יש ערך אם הוא מתכתב עם המונח המקורי, כמו “בהלחצה” או “קרם נישט”, שהחוכמה בהם היא ההנגדה למונח המקורי. כאשר מדובר על שיכול שרירותי, זה יוצא מאולץ ולא משעשע.
מאת איש
מי שיזכיר היכן הייתה הפעם הקודמת בה הבעתי את אהבתי כלפי המגיבה שמעלי, יזכה להערכה ולמילות חיבה.
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
אינני מסכים. שיכול אותיות ללא הקשר קיים ונפוץ ולעתים זוכה לתשבחות. משחקי מילים לא חייבים לקבל מדליית זהב בלוליינות לשונית, קליעה משמעית וכפילויות גם יחד כדי שתהיה טובה. אשוב עם דוגמאות.
מאת יענקל'ה איש יהופיץ
דרעק. צ”ל כדי שיהיו טובים.