קראו דורבנות בפייסבוק
קראו דורבנות בטוויטר
(הצבעות: 205)סיפורים אישיים מהילדות או מהעבר הרחוק, שלא אמורים לעניין את המאזין.
משחק מילים על “עלילות גילגמש” ו-“גיל חמש”.
עלילות גילגמש היא אחת מהיצירות הספרותיות המוקדמות הידועות לנו היום. מלבד משחק המילים במונח, הוא מרמז על כך שהסיפור המסופר הוא ישן ביותר.
– “תגיד לי, מה הבעיה שלך עם דניאל? מה הוא עשה לך?”
– “הוא תמיד היה בנזונה. אתה לא זוכר איך הוא תמיד היה צוחק עליי בכיתה בבצפר יסודי?”
– “איזו עלילת גילחמש! בנאדם, צא מזה, אתה כבר בן שלושים!”– “איך היה הדייט?”
– “אסון. הבחורה הזו, כולו אני שואל אותה מאיפה היא, התחילה לספר לי עלילות גילחמש – איפה ההורים שלה הכירו, איך היא הייתה כבר בבטן כשהם התחתנו, כל הדירות שהם עברו כשהיא הייתה קטנה, טראומות מגיל הנעורים, התייבשתי לגמרי.”
נתרם ע”י: רועי בקר.
מקור: רועי בקר.
22 תגובות על ”עלילות גילחמש“
מאת Boofinka
כשראיתי את הערך הזה בצוויצר חשבתי לעצמי “יופי, עוד ערך מטא-דורבנות מיותר” והנה זה פלא, ערך מוצלח ושמיש. אהבתי.
מאת נעם אבנרי
נפלא.
מסביר את עצמו.
שימושיות 5.
ראוי לככב בצמרת.
מאת omeran
ואני הייתי בטוח שמדובר בסיפורים הדמיוניים של בני 5. יש לאחותי חברה שעד גיל 12 בערך היתה בטוחה שחלזונות נולדים כששני חלזונות יורים קרני לייזר מהמחושים שלהם ובמקום המפגש נולדים חלזונות חדשים.
מאת אורי
omeran-
בצעירותי אמרתי לאחותי הקטנה שאם תעשה קנאקים במפרקי האצבעות, ייצאו לה תולעים משם. היא חיה עם האמת הזאת כמה שנים טובות.
מאת avnoo
הערך נתן לי רווחה להיום. חמש. אם כבר מדברים על עלילות גילחמש (סיפורים דמיוניים…), בגלל ששיחקתי בכדור בבית, אחי האכיל אותי שקרים כדי לגרום לי להפסיק. הוא אמר לי שיש חיות קטנות שנקראות גחליליות (הוא הראה לי תמונות), אבל הוסיף שהן ארסיות מאוד ובביס אחד הן יכולות להרוג אותי. אחרי זה הוא אמר לי שהמנורות בבית מלאות בתינוקות של גחליליות, ושאם אני אשבור את המנורה עם הכדור יצאו כל הגחליליות ויאכלו אותי. כשגיליתי את האמת החזרתי לו מנה אחת אפיים (בואו רק נגיד שהיו כמה דברים שהוא לא ידע, בזמנו… גרמתי לו לשקשק מפחד כל פעם שהוא נכנס לשירותים…)
מאת שפרה צח
לאורי ו-AVNOO – אני תובעת את עלבונן של האחיות הקטנות. לי אחי הגדול סיפר שכל אדם נולד עם מכסת מילים קצובה, וכשהוא גומר אותן – הוא לא יכול לדבר יותר. זה השתיק אותי לאיזה שבוע מרוב פחד.
מאת אביתר חלימי
שאני אהיה הראשון שמבשר לשפרה שאחיה לא עבד עליה?
מאת avnoo
האמת, שיש רופאים שמאמינים שזה נכון… כשיש לך מחלת גרון, זו “טעינה”… (יש את אותה דעה לגבי צחוק…)
מאת ר.
שפרה, שנתחיל לקרוא לך תהילה?
מאת קופי פייטר
אבנו, הזכרת לי את הסיפור הקצר המופיע על שערו של הספר המופלא “צינורות” של אתגר קרת, שבו הוא מספר על חשיבותה של כל מילה ובמצב של השתנקות אתה בורר כל מילה, כמו “אמבולנס” לדוגמה.
גילוי נאות מביך: החתום מעלה סירב לקרוא בצעירותו במשך שנים את “געגועי לקיסינג’ר” מתוך מחשבה שמדובר בספר זכרונות של איזה בריטי משועמם בשם אדגר קרת’.
מאת דורצח
בעקבות סיפורה של אמי היקרה, תזכה לבנים זכרים:
http://www.nirmo.com/dibur/dibur.html
מאת פוטין
אני נתתה גילחמש קוחווים
מאת ערס פואטי
קופי, אתה מתכוון כמובן לאתגר קרת פו.
(והערך עצמו לדעתי, מעולה ממש)
מאת אסף שגיא
דורצח – האם הורים בדורבנות יותר מטריד מהורים בפייסבוק?
http://myparentsjoinedfacebook.com/
אתמול אבא שלי התקשר אלי ואמר לי שיש לו את המילה שתגיע למקום הראשון בתחרות של מכבי. “אבא, קודם כל זו מילה די גרועה. ושנית, ההצבעה מסתיימת עוד יומיים.”
מאת דורצח
זה בעיקר יותר משעשע.
מאת fireshine
אסף, איזו מילה?
דור, זו באמת אמא שלך?
מאת nabu
הכי חשוב – מעלה מיד את הסיפור המופלא של ‘עלילות גלגמש’. כבוד!
מאת נמי
אני גם בעד שזה יהיה דמיונות-של-גיל-חמש.
אני האמנתי שהמוח שלנו זה המון המון דברים קטנטנים בצורה של מקל גולף, צפים בתוך “נוזל המוח”.
אביתר, הרגתי אותי עם האמת על שפרה.
מאת שפרה צח
כן, אני אמא שלו, באמ’שלי.
מאת אסף שגיא
פיירשיין – גילגום. גיל (שמחה) ולגום (שתה). מעפן.
מאת צפדינה
אני כשהייתי קטנה חשבתי שקטיושות זה חתיכות הfoam [לא ממש קלקר] שהיו שמים בארגזים כדי לרפד.
כל העולם בשנות התשעים נראה לי אז מטורף.
מאת נעם אבנרי
אסף, מה הבעיה לתת לאבא שלך את המקום הראשון? אתה קדוש או משהו? :-)
שאלו פעם את הנשיא קנדי אם זה לא נראה לו קצת משונה שהוא ממנה את האח שלו למשרת התובע הכללי.
הוא ענה – אם בתור נשיא ארצות הברית אני לא יכול לסדר ג’וב לאחי, מה זה שווה בכלל?